סלימאני נ' סלקום תקשורת בע"מ

פסק דין

לפני תביעה קטנה להשבת סכומים אשר על פי הנטען גבתה הנתבעת מהתובע שלא כדין.

אין חולק בין הצדדים כי התובע רכש מכשירי סלולארי מהנתבעת עבור עסקו בחודש 12/2007. כמו כן, סיפקה הנתבעת עבור מכשירים אלו שירותי קו טלפון נייד והתובע התחייב לשלם עבור שירותים אלו מדי חודש בחודשו.

התובע טוען כי רכש 4 מנויים בתשלומים חודשיים קבועים. בניגוד למוסכם טוען התובעת כי הנתבעת החלה לחייבו בסכומים גבוהים מאלו שהוסכם עליהם. התובע טוען כי פנה בבקשות חוזרות ונשנות לנתבעת על מנת לקבל הסבר עבור הגדלת החיוב וביקש העתק מההסכמים אך בקשותיו לא נענו. לטענתו חיובי היתר הסתכמו בסך של 5128.38 ₪. עוד עתר התובע לחייב את הנתבעת בגין עוגמת נפש והוצאות משפט מבלי לציין סכומם בכתב התביעה.

הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי על פי ההסכם שנכרת אל מול התובע היא רשאית לעדכן את תעריפי השיחות. עוד טוענת כי ההסכם כפוף לתנאי הרישיון כאשר תנאי הרישיון מאפשרים עדכון תעריפים במגבלות מסוימות, בין היתר, הודעה ללקוח מראש ובכתב.

הנטל להוכיח את התביעה מוטל בראש ובראשונה על התובע. התובע לא צירף לתביעתו את הסכם ההתקשרות ומאידך הנתבעת צירפה הסכם סטנדרטי וריק ללא פרטי התובע או פרטי המכשירים שרכש. נציג הנתבעת טען כי אינו יודע אם חתם התובע על הסכם ואין בידי הנתבעת את ההסכם המקורי.

הנתבעת בכתב הגנתה אינה מכחישה כי נגבו כספים העולים על התעריף הבסיסי עליו הוסכם עם התובע, יחד עם זאת טוענת כי הדבר נעשה כדין ובהתאם להוראות ההסכם ורישיון ההפעלה שניתן לה. משזו היא הטענה לדעתי עובר הנטל לנתבעת להראות כי הגביה הייתה גביה כדין.

הלכה פסוקה היא כי עובדות המצויות בידיעתו האישית והמיוחדת של בעל דין כמות ההוכחה הנדרשת מתובע היא מזערית ונטל השכנוע עובר אל הצד שהעובדות נמצאות בידיעתו (ראה: 1842/90 בר לב נ. רפפורט, פ"ד מח(5) 230). באותו עניין נפסק לדומא כי מאחר והעובדות של ניהול החשבון היו בידיעת אחד השותפים הנטל שנדר מהשותף האחר היה נטל מזערי.

בדומה לנתבעת ניתנה הרשאה לשלוח את ידה לחשבון התובע ולחייבו בחשבונות הטלפון השוטפים. משהוכיח התובע כי הגביה הייתה מעל לתעריף הבסיסי המוסכם, כפי שהנתבעת מודה, עובר הנטל לנתבעת להוכיח כי עשתה כדין ובמסגרת החוזית הקיימת בין הצדדים. האם עלה בידי הנתבעת להרים נטל זה?

סעיף 9.1 להסכם "עסקים בדור ה- 3" שצורף לכתב ההגנה הוסכם:

"בתקופת ההתחייבות תהיה סלקום רשאית לעדכן את כל התעריפים המפורטים בתוכנית ו/או בנספחים הנלווים בשיעור שנתי מצטבר שלא יעלה על מדד המחירים לצרכן ...."

יוצא כי על פי חוזה זה שאף לא הוכח שזה החוזה שנחתם אל מול התובע, העלאת התעריפים היא גם במגבלת מקסימום. מכאן הנתבעת לא הוכיחה מתי הועלו התעריפים ובאלו שיעורים ולא הראתה כי העלאת התעריפים בכל חשבון וחשבון הייתה העלאה כדין במסגרת סמכותה על פי ההסכם. יתרה מכך, הנתבעת לא טרחה לצרף את תנאי הרישיון אליו היא מפנה במסגרת כתב הגנתה.

בשים לב לכך הנתבעת לא הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה להראות כי הגביה שביצעה מעבר להסכם הבסיסי הייתה כדין.

בנוסף הנתבעת לא חלקה במסגרת כתב הגנתה כל סכומי גביית היתר מעבר לסכום הבסיסי כמפורט בסעיף 7 לכתב התביעה. כל שטענה כי החיוב היה כדין במסגרת ההסכמים (ראה סעיף 5 לכתב ההגנה).

בשים לב לכך אני מקבל את התביעה ומייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5128 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2008 (אמצע התקופה בה נעשו החיובים) ועד התשלום המלא בפועל.

אין מקום לחייב את הנתבעת בראש הנזק של עוגמת נפש אין מקום לחייב בגין ראש נזק זה.

הנתבעת תישא בנוסף בהוצאות התובע בסך של 500 ₪.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' חשון תשע"ב, 30 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.